משחר ילדותי, הדיוק בשפה הוא לחם חוקי, ככה זה כשאת מתחנכת על ידי אמא שלא מוכנה לשמוע סלנג, ומתעקשת על "לחלוץ נעליים", במקום "להוריד", כי זה בדמה ובנפשה. לא אלאה אתכן בסיפורים על תשבצי ההגיון, רק אמליץ שאם תפגשו אותה, לעולם, אבל לעולם אל תגלו לה שגם אתן פותרות, אחרת מובטחות לכן שעות של חפירות על כל תשבצי העיתונים האחרונים וגם החוברות.
זאת לא באמת ביקורת על אמא, זאת המציאות בה התחנכתי וגדלתי. אני אוהבת מילים. אוהבת שפות. אוהבת את המילה הכתובה והמדוברת. במיוחד אוהבת להמציא שפה משלי, לסטות ולו במעט ולעיתים גם הרבה מכללי השפה. וזה מתגלגל על הלשון ועל המקלדת בעיקר. אבל אל דאגה, מה שיפה במילים הפרטיות שאני ממציאה, שכולן יכולות להבין אותן. הן נגזרת של השפה העברית התקנית.
וככה, סוף הופך ל(אין)סוף, כי אף פעם אין באמת סוף. גם כשאנחנו מתות, קיימות אמונות שאומרות שהנשמות שלנו נותרות. ומה זה בכלל סוף? בסוף הספר, מתחילות המחשבות, על הספר. בסוף כל משימה, יש חדשה, אז אולי הסוף מורכב מסופים קטנים שחוברו להם יחדיו והפכו להיות סוף אחד גדול? אבל תמיד יהיו עוד סופים קטנים, כך שאינסוף. אף פעם אין סוף.
אבל… בכתיבת תוכן עלינו להיות מעונבות, מצוחצחות, לנקות את המקלדת מהשפעות שליליות ולצאת למסע בעולם האותיות. כי כתיבת תוכן צריכה להיות מדוייקת, לקלוע בדיוק לשפתו של קהל היעד, לצוד את עינו ולעניין אותו. לו שיווק אינטרנטי היה ממלכה, כתיבת התוכן היתה המלכה. כי ללא תוכן מדוייק, שנון ומצוחצח, אף אחד לא באמת יתעניין במה שיש לך לומר. תוכן טוב גורם לקורא/ת להמשיך לקרוא, עד הסוף, ללא משים אם הטקסט קצר או ארוך. תוכן מעולה הוא גם תוכן שנכנס ללב, מדבר אל הראש וגורם ללקוח או ללקוחה להתעניין במה שיש לך למכור. תוכן הוא הפנים של העסק שלך, והדבר הראשון שהלקוחות חווים מהמוצר שלך, הוא התוכן.
כי עד שלא נחזור לתקופת המברקים החתומים בשעווה, התוכן באינטרנט הוא מה שמוכר. וגם טיב המוצר והשירות. אבל כרטיס הכניסה הוא התוכן. ככה פשוט.
*התמונה להמחשה בלבד 🙂
